בפסח כל יהודי מנהיג

יש משהו בפסח שלא נמצא זאת בכל השנה והיא המנהיגות היחודית של כל יחיד. בכל השנה עיניך לאחרים, אתה רץ לטיש של האדמו”ר להתוועדות לשיעורים ולכל ס...

יש משהו בפסח שלא נמצא זאת בכל השנה והיא המנהיגות היחודית של כל יחיד. בכל השנה עיניך לאחרים, אתה רץ לטיש של האדמו”ר להתוועדות לשיעורים ולכל סוג של התכנסות ששם מי יושב למעלה ומדבר אליך. בליל חג הפסח אין דבר כזה, אתה יושב בראש ועורך סדר, עיני היושבים בשולחן אליך כמי שמנהל את הסדר, אתה הדובר אתה הוא זה שמנחה את הרגעים הגדולים האלו, גם אם אתה לא מאמין שאתה שווה את זה, בכל השנה אתה רץ לאחרים וחושב שאתה אפס אחד גדול, בליל חג הפסח אתה מגלה שאתה לא פחות מאף אחד אחר, אתה שווה לכל יהודי כולל לאדמו”ר לראש ישיבה או לכל מי שלא יהיה

אחד הדברים הגדולים והחשובים בחיי היהודי זו המנהיגות, כולם חייבים להנהיג, גם מי שבטוחים שאין להם את הכוחות הללו עליהם לזכור כי משה רבינו לא רצה לקחת את ההנהגה מתוך אותה אמונה שלא האמין שהוא המתאים לכך, והקב”ה ציווה עליו כשהוא אומר לו שלמרות שהוא כבד דיבור אין לו רטוריקה מתאימה, אינו מסוגל להלהיב המונים דווקא הוא זה שיעשה זאת, והשאלה הכי קשה, אם הקב”ה ביקש שמשה רבינו הוא זה שינהיג את עם ישראל, מדוע מלכתחילה לא נתן לו את הכשרונות הדרושים לכך

ההסבר לכך מאוד פשוט, כל מעשיו של הקב”ה עיקרן זה ללמד את עם ישראל איך להתנהג, רוב רובו של הציבור לא מאמין בכוחותיו, חושב שהוא אינו ראוי כאשר למעשה אין לאף אחד מונופול על הנהגה גם כאשר הוא מאמין בכוחותיו. הכל תלוי באמונתם וברצונותיך, אם תרצה תהיה, עליך לעשות כל מה שרק אפשר גם כאשר אתה מאמין שאתה לא מסוגל, עד אשר הקב”ה יתן לך את היכולת להנהיג

ליל הסדר היא הדוגמא הכי טובה לכך. לא שמענו מעולם שאבא יקום ויאמר אני לא מתאים לנהל את הסדר ואקרא למישהו אחר שיעשה זאת במקומי. כל יהודי בביתו שלו הוא זה שמנהל את הסדר ובמשך השנים הופך להיות מומחה בעניין, ככה בכל שלב בחיים, תעשה שוב ושוב עד אשר תהיה מה שאתה צריך להיות

כח ההנהגה היא כל כך חשובה מפני שרק כך נבטיח את עתיד העם היהודי. כמה סיבות לקיומנו היהודי כאשר אחת מהן מפני שאנו מנהיגים אומרים מדברים מתווכחים ומשתדלים בכל כוחנו ללמד ולשכנע. כל יחיד חייב ללמוד וללמד לשמור ולעשות, אלו ארבעה שלבים כאשר מ’ללמוד’ שזה היסוד עוברים ל’ללמד’ שבלי זה אין קיום. אם כל אחד ילמד רק לעצמו ולא ילמד אחרים לא נגיע לשום מקום. כאשר עסוקים ב’ללמוד וללמד’ ממילא מגיעים גם ל’לשמור ולעשות’, כאשר העיקר הוא המעשה זה התכלית היהודי. בליל הסדר אתה מקבל את הטעם של להנהיג, אמנם מדובר בבני משפחתך ומי שמוזמנים לסדר שלך, כאן היא ההתחלה, וככה ממשיכים בעוד שלבים מן החיים עד אשר זוכים לכל ארבעת העניינים של ‘ללמוד וללמד לשמור ולעשות’

תחילה אתה לומד מאביך שמחוייב ב’והגדת לבנך’, ואז החוב עליך וזוכה ‘ללמד’ ורק אז אתה מבין מדוע כל כך חשוב ‘לשמור ולעשות’, ב’לשמור’ לבד אתה עושה לנפשך בלבד, כאשר אתה זוכה ל’לעשות’ אז לא רק אתה, עוד אחרים יזכו ויילכו בדרך הנכונה ותבטיח את עתידך ועתיד צאצאיך ועתידם של כל מי שיזכה ללמוד ממך

חיים שאולזון